The plaintiff filed a claim against a bowling company where she was employed as a cashier. Her claim was for sexual harassment, severance pay, annual vacation leave, overtime, salary, recreation pay and pension payments in a total amount of some NIS 341,000, of which NIS 300,000 was for sexual harassment.
The employer filed a counter claim against the employee for some NIS 568,000 for monies which she had stolen from it and for non-monetary damages and expenses which she had caused it.
The plaintiff admitted that she had stolen from the employer but claimed that the amount stolen was only up to NIS 7,000 and not as the employer had claimed. Accordingly, the employee claimed that the second defendant (her supervisor) harassed her sexually and that the company did not take any substantial measures against it and did not bother to follow up her claims on this. The plaintiff asked to set off the amount of the theft from the amount which she is claiming in for compensation for the sexual harassment.
The local labour court held that the theft had been proven on the evidence before it in which the plaintiff admitted her acts and that also held that the company was entitled to compensation in an amount of the amount stolen together with an amount in respect of the non-monetary damage and the expenses it had incurred in order to uncover the theft – this was in an amount of some NIS 568, 000. The court also held that the plaintiff is not entitled to compensation for severance pay since she stole monies from her employer in a continuous and methodical manner while being a cashier of the company and as such naturally subject to higher fiduciary duty.
Regarding the claim for sexual harassment, the court held that this should be dismissed in its entirety given the evidence and witnesses brought in support.
The precedents show that the denial of severance pay and payments for lack of advance notice is done only in extremely exceptional cases. The rationale for this is double: to punish the employee for a severe and substantial crime which he or she carried out and to act as a warning to employees in general not to carry out similar acts. In the matter under consideration, given the circumstances of the theft, the court decided to deny the payment of severance pay in full.
In addition, the company claimed that it suffered mental anguish from its bitter disappointment which resulted from the plaintiff's behavior. This derived, inter alia, from the considerable trust with which she was entrusted in her work for some three and a half years, the fear that enforcement action would be taken by the tax authorities for the thefts which she carried out and the losses which were caused to the business as a result of such thefts.
In principle, the labour court is empowered to rule on non-monetary damage in cases of breaches of the employment contract and to give damages for mental anguish even in favour of the employer and not only in favour of the employee.
The court accepted the arguments of the company and awarded some NIS 50,000 for mental anguish in favour of the employing company. It also awarded costs for hiring a private detective to uncover the thefts, in the amount of NIS 12, 500.
Reference: SA (Beer-Sheva) The Local Labour Court of Beer-Sheva 1010-10-11 John Doe –v- John Doe Company Ltd, His Honour Judge Yoseph Yosephi (21.5.2014)
*************************************
התובעת הגישה נגד חברת באולינג בה הועסקה כקופאית תביעה לפיצויים בגין הטרדה מינית, פיצויי פיטורין, חופשה שנתית, שעות נוספות, שכר עבודה, דמי הבראה והפרשות לפנסיה בסך של כ-341,000 ש"ח, מתוכם 300,000 ש"ח בגין הטרדה מינית. מנגד הגישה החברה המעסיקה תביעה נגד העובדת על סך כ-568,000 ש"ח בגין כספים שגנבה ממנה ובגין נזק לא ממוני והוצאות שנגרמו לה.
התובעת הודתה כי גנבה מהמעסיק אך טענה כי סכום הגניבה עומד על עד 7,000 ש"ח בלבד ולא כפי שטען המעסיק. כן טענה כי הנתבע 2 הממונה עליה הטריד אותה מינית וכי החברה לא נקטה בשום אמצעי משמעתי נגדו ולא טרחה לברר את תלונותיה. התובעת ביקשה לקזז את סכום הגניבה מן הסכום אותו היא תובעת כפיצוי על ההטרדה המינית.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי הוכחה בפניו הגניבה הנטענת בה הודתה למעשה התובעת וכי החברה זכאית לפיצוי בגובה הסכום שנגנב יחד עם חיוב בגין נזק לא ממוני וההוצאות שהוצאו כדי לחשוף את הגניבות, בסך של כ-568,000 ש"ח. עוד נפסק כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורין מאחר וגנבה ממעסיקתה כספים באופן מתמשך ושיטתי תוך שהיא נושאת בתפקיד של קופאית הכרוך מטבעו באמון מוגבר. באשר לתביעה בגין הטרדה מינית קבע בית הדין כי יש לדחותה במלואה על סמך הראיות והעדויות שהובאו בפניו.
ההלכה הפסוקה מורה כי שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר. התכלית לכך היא כפולה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע ולשמש מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. במקרה דנן תוך הסתמכות על נסיבות הגניבה החליט בית הדין על שלילת פיצויי הפיטורין במלואם.
נוסף על כך לטענת החברה, נגרמו לה עוגמת נפש מרובה ואכזבה קשה כתוצאה מהתנהגות התובעת. אלו נבעו בין היתר מהאמון הרב שנתנה בעובדת משך שלוש וחצי שנים, החשש מפני נקיטה באמצעי אכיפה על ידי רשויות המס בגין הגניבות שביצעה וההפסדים שנגרמו לבית העסק עקב הגניבות. באופן עקרוני מוסמך בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני במקרה של הפרת חוזה עבודה, וניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש גם לטובת מעסיק ולא רק לטובת עובד. בית הדין קיבל את טענות החברה ופסק סך של 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש לטובת החברה המעסיקה. כן נפסקו לטובת החברה הוצאות שכירת חוקר פרטי שנשכר לגילוי הגניבות, בסך של כ-12,500 ש"ח .
הפניות: סע (ב"ש) בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע 1010-10-11 פלונית אלמונית נ' אלמונית חברה בע״מ, כבוד השופט יוסף יוספי (21.5.2014).